איך להשפיע במקום העבודה גם בלי ותק ותפקיד

Cover image

כשחושבים על זה (ולא חשבתי על זה בעצמי, שמעתי באיזה פודקאסט), אנחנו בוחנים את ההתקדמות והחשיבות שלנו בחברה על פי רמת ההשפעה שלנו. למה אני רוצה להיות ראש צוות או ארכיטקט? כי טביעת האצבע שלי תהיה על הקוד או על הכיוון שהמוצר ילך אליו.

אז יש מסלולי קריירה, ואנחנו מחכים בסבלנות (או עוברים מקום עבודה בשביל אופטימיזציה) עד שיקדמו אותנו, או שאנחנו נדחפים לפגישות ומנסים לקבל החלטה במקום מישהו אחר, וכל עוד זה לא קורה, אנחנו פשוט מנסים לבלוט מעל כולם.

בשנה האחרונה אני חושב שיצא לי לעבוד על קידום של כמה נושאים, בצוות, בקבוצה, ואני מקווה שגם בחברה, ויש לי כמה תובנות לשתף.

המסמך

אוי ואבוי. התחלנו?

אתה רוצה להיות אדם חשוב, אז תכתוב מסמך ותפיץ אותו במייל מלא חשיבות שאף אחד לא יקרא? זאת העצה החשובה שאתה נותן לנו?

אז כמובן שלא.

הנה כמה סיבות לכתיבת מסמך שמתאר את הרעיון או היוזמה שלכם:

איפיון מלא

מכירים Rubber ducking? בתור התחלה, כתיבת מסמך בעצם גורמת לכם להסביר בצורה מדויקת את מה שאתם רוצים להגיד. כל עוד מדובר רק במחשבות שלכם, או בשיחות מסדרון שעשיתם עם חברים, יש לכם כיוון וקו מחשבה מאוד ברור, ואתם לא רואים את הסטיות והמקומות שבהם הוא נחתך. אבל כשתנסו לכתוב אותו, זה בעצם כמו להסביר לברווז גומי. אין לו מושג על מה מדובר, וצריך להסביר לו בלי הנחות יסוד.

אפשר לחפש פורמטים באינטרנט, או להתבסס על ידע קודם כדי לכתוב מסמך איפיון שיכסה את כל הדברים שאתם רוצים לכסות. אבל הכי חשוב, להשתמש במסמך ככלי. גם אם זה שלב בירוקרטי הכרחי בחברה שלכם, מהסיבות שאני מפרט פה, כדאי לנצל את הכתיבה לחידוד הרעיון.

רצינות

נכון, אני כותב את המסמך ומדקדק בכל מילה, ואני מתחיל לנסח משפט כמה פעמים בשביל שמי שיקרא אותו יבין בדיוק בדיוק מה שרציתי. אבל בתכל'ס, אתם באמת חושבים שהקורא ידקדק כל כך, באותה רמה שאני דקדקתי?

לא. ועדיין, כשרואים שעבדתי קשה על המסמך ובדקתי בו את כל הפינות, זאת בעצם הוכחה לרצינות שבה לקחתי את המשימה. כל אחד מהאנשים הרלוונטיים ישאל רק שאלה אחת, והתשובה תהיה במסמך, אז באופן תיאורטי אנשים יצאו עם ההבנה שכל שאלה שתישאל- התשובה קיימת (או שאני אמשיך לעבוד קשה כדי למצוא לה תשובה).

כיוון

כשצוללים לעבודה, למימוש, לפעמים שוכחים את המטרה. שוב, כמו במודל עסקי, כל שלב נגזר מההנחות שהנחנו בשלב הקודם. במהלך העבודה אנחנו נדרשים לקבל החלטות, ולפעמים עוזר מאוד לבחון את ההתלבטויות לעומת המטרות שהצבנו בהתחלה.

המנהל

מנהלים רוצים חדשנות, פרויקטים, יוזמות.

לא הייתי אף פעם מנהל, כמובן, (אבל תמיד היה לי מנהל, כמובן). לפעמים קל לנו להסתכל מלמטה ולהניח שכל מה שחשבנו עליו, ואולי גם אמרנו באיזה ישיבה, המנהל החליט לא לקדם והוא בעצם סתם מנהל שלא אכפת לו ולא מעוניין בפרויקטים.

אני חושב שהאמת היא הרבה פעמים שהמנהל דווקא בעד, אבל יש לו מגבלות. הוא עסוק, בוודאי, והוא כנראה לא באמת חכם כמו כל העובדים שלו ביחד, אז בהחלט ייתכן שביוזמה הספציפית הזאת, אני דווקא מתאים יותר ממנו להוביל.

עזרה

בפרויקטים שאני לוקח, לפעמים אני לא רוצה "לחשוף" אותם. זה מגיע מהמקום של חשש מיצירת ציפיות שלא יתממשו, "אל יתהלל חוגר כמפתח" וכו'. זה נכון לדעתי, כדאי קודם כל להתחיל מתחת לרדאר, עד שרואים שיש היתכנות.

אבל אם לא מצליחים להתקדם, כי יש עומס, כי יש פער מקצועי, כי צריכים משאבים- חשוב לדעת מתי לעזוב את הגישה של "מתחת לרדאר", ולבקש עזרה. לגשת למנהל, לא חייבים להבטיח שהתוכנית תצליח, מספיק אפילו לבקש זמן כדי לעבוד ולראות אם יש בכלל סיכוי. אבל כדאי לשתף את המנהל כדי להכניס קצת כוחות לפרויקט שלא מצליח להמריא.

כמו שאמרתי, סביר שהמנהל יעזור, כי הוא כן מעוניין ביוזמות.

חתימה

בהמשך לכל מה שטענתי על כתיבת המסמך, לפעמים המנהל יהיה מאוד בעד פרויקטים כאלה ואחרים, אבל אין לו זמן. בעצם, לדעתי, הרבה פעמים כל מה שחסר למנהל זה מישהו לסמוך עליו ולשלוח אותו למשימה.

אם אתה יודע לתמצת למנהל את עיקרי הדברים שהוא צריך לדעת, להציג אותם ולבקש אישור, אם המנהל סומך עליך, הוא לא צריך יותר מזה כדי לאשר לך לצאת לדרך.

אתה כמובן צריך לעבוד טוב על התמצית של הדברים, ותמיד יש מה ללמוד על נקודת המבט של מנהלים ושל מנהל ספציפי. למשל, הרבה פעמים יש לנו תוכנית גרנדיוזית בראש, אבל המנהל ירצה לשמוע את הדברים הפרקטיים: כמה זמן זה ייקח? כמה אנשים אני צריך לתת לזה? כמה נרוויח?

הסבלנות

פרויקטים לוקחים זמן, וזאת אבן בוחן לגבי הרצינות של הפרויקט.

אתם בטח מכירים את זה מפרויקט צד שעשיתם, או מאיזה תוכנית ארוכת טווח (דיאטה?). ההתחלה היא מרגשת ומלאת מוטיביציה, בין אם זה בגלל ההתרגשות של משהו חדש, השינוי, או הטכנולוגיה המגניבה, אבל אחרי כמה זמן מתחילות ההתמודדויות. כל מיני מקרי קצה, איזה מאכל מעולה שלא חשבנו שנפגוש, קצוות מעצבנים של טכנולוגיות, או סתם שגרה.

במקומות האלה אנחנו נבחנים. האם אנחנו באמת מאמינים בפרויקט?

אני חושב ש(כמובן) כל אחד וההתמודדות שלו. לדעתי, חשוב לשמור על להבה קטנה, גם אם לפעמים קשה, לא לזנוח את הפרויקט. זה לגיטימי להתעייף, אבל אני חושב שאם עוצרים לגמרי, יש נקודת אל חזור. הרבה יותר קשה להדליק את הפרויקט מחדש, מאשר להגביר אותו.

שיטה נוספת היא השגת מטרות קטנות, זה יכול להיות במגוון דרכים, למשל פעם נדרשתי לעשות פעולה חוזרת די משמימה (זה היה תיקון של בדיקות אוטומטיות, אל תגידו לפתור את זה בעזרת בדיקות אוטומטיות). כנראה שלא יכולתי להפוך את הפעולה הזאת לאטרקטיבית, אבל יצרתי גרף התקדמות, וזה ממש דרבן אותי לבצע את המשימה כמה שיותר מהר, כדי לראות איך הגרף עולה ונהיה תלול, בעקבות המהירות שמתגברת.


עד כאן, מקווה שנהניתם ושאולי נתתי איזה נקודה למחשבה.

אני חושב שהמקצוע שלנו כעובדים בחברה ארגונית הוא לא רק הTitle שלנו, אלא גם היותנו חלק מחברה. תקשורת עם המנהל, הובלת פרויקטים, הצגת רעיון, אלו כישורים שיכולים לקדם אותנו ולהבליט אותנו בארגון.

בהצלחה!