השגרה - האתגר שכולנו שוכחים

מניח ששמתם לב, שלא כתבתי בבלוג כבר יותר מחודש. ועל זה בדיוק אני מתכוון לכתוב- על השגרה. כמובן שאפשר לקחת את הפוסט הזה להרבה מקומות בחיים, וכנראה שלכן אנחנו כבר פחות או יותר מודעים לנושא, אבל אני אתמקד (כמובן) בהקשר שלו לעולם שלנו- עולם התוכנה.

השגרה

השגרה היא הפעילות והדברים שאנו עושים באופן קבוע ובצורה קבועה. כולנו יודעים מה זה שגרה, אבל כמו בהרבה נושאים שאנחנו בוחנים, ניסיתי להבין מה העקרון שעומד מאחורי השגרה, ובעצם הופך פעולות לשגרה? האם בגלל שכל סוף סמסטר אני עושה מבחן, הוא נחשב שגרה? האם הנהיגה היא שגרה?

נזכרתי בפרק של הפודקאסט רברס עם פלטפורמה (קישור לפרק) שבעצם היה הרצאה בכנס רברסים. בפרק מורן ויונתן מדברים על כמה נקודות מתחום הפסיכולוגיה וההתנהגות, שעוזרים לנו להתנהל טוב יותר במקצוע. בדיוק מה שבאנו לדבר עליו.

אני ממליץ מאוד לשמוע את ההרצאה, אבל בקצרה, מורן ויונתן אומרים שהמוח מכיל 2 מערכות חשיבה נפרדות. מערכת אחת היא המערכת המהירה והמיידית, ומשמשת אותנו לפעולות אינסטנקטיביות, בעוד שהמערכת השניה היא יותר אנליטית, מחושבת ואיטית.

כאשר אנחנו עושים דברים שגרתיים, כמו נהיגה בדרך מוכרת או ישיבה בקורס של מרצה משעמם, המערכת הראשונה תופסת פיקוד ולא דורשת מאיתנו להתאמץ. לכן אנחנו עלולים להרים את הראש בסוף השיעור ולא לזכור כלום. לעומת זאת, כשאנחנו מבצעים דברים חדשים, המערכת השניה נכנסת לפעולה ודורשת ממנו תשומת לב והשקעה.

אני חושב שזאת יכולה להיות הסתכלות מעניינת על השגרה- הרגע שבו אנחנו כבר לא משקיעים מאמץ אלא מבצעים דברים על אוטומט.

איפה זה פוגש אותנו?

אני אתן כמה דוגמאות שאני חושב שכדאי לשים לב להשפעה של השגרה עליהם, ואני אשמח אם תוכלו להוסיף דוגמאות משלכם (אני כמובן אוסיף אותם לפוסט, עד שהוא יהיה ארוך מידי).

כתיבת בלוג (משימה אישית)

כמובן, אני חייב לתת תירוץ על העיכוב בכתיבת פוסטים, אבל הכוונה היא כמובן בהתמודדות עם משימה שלקחנו על עצמנו.

אז כן, החלטתי לכתוב בלוג (או כל החלטה אחרת), כדי להעביר את הידע שיש אצלי, כדי לנסות ליצור מקום מקצועי לסטודנטים, וכו'. בהתחלה עמדתי במשימה והקפדתי לפרסם פוסט או להוסיף פיצ'ר אחת לשבוע. כמו שהסברנו קודם, סביר להניח שהמשימה דרשה ממני תשומת לב והשקעה, ולכן היה לי קל להרגיש שאני באמת מתקדם לעבר היעדים שקיויתי להשיג בעזרת הבלוג. תשומת לב = הרגשת סיפוק.

אבל כנראה, ברגע שהבלוג התחיל להפוך לשגרה, הוא לא דרש ממני תשומת לב, וממילא הפך להיות משהו אוטומטי יחסית, שגרתי, ופתאום הוא תופס פחות מקום בחיים שלי, ולכן גם פתאום פחות מרגישים את הערך שהוא נותן.

עבודה ולימודים

בעבודה, בלימודים, ובכל משימה ארוכת טווח שאנחנו נכנסים אליה, אנחנו מתחילים עם ציפיות גבוהות. אנחנו חושבים שבעבודה כל יום לומדים טכנולוגיה חדשה, ובלימודים כל היום עוסקים בתכנות.

אחרי ההתרגשות של ההתחלה, אנחנו מגלים שהלימודים מתעסקים בעיקר במתמטיקה, וגם כשיש קורסים על פרקטיקה, הם עלולים לעבור בצורה מאוד אקדמית. אחרי ההיכרות והכניסה למקום העבודה, אנחנו מתחילים לגלות שאין הרבה אקשן, ויש בעיקר Refactoring, באגים, ישיבות ותחזוקה.

מה עושים?

אז הבנו קצת מה הסיפור של השגרה, והבנו גם איפה זה יכול לפגוש אותנו, ומכאן אנחנו יכולים לתת יותר תשומת לב לנושא, ולזהות מתי אנחנו נכנסים לשגרה, ואיך זה משפיע עלינו. אז בהנחה שזיהינו שפשוט נכנסנו לשגרה, ואנחנו כבר לא נלחצים מזה שהדברים לא מרגשים אותנו כמו פעם, כי אנחנו מבינים שככה זה עובד, מה עושים?

התמודדות

אז כן, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא כלום. אין מה לעשות, צריך לזכור שההתלהבות יורדת עם הזמן, ושיש תקופות שבהם מרגישים שהדברים זזים לאט, וזה לא מה שחשבנו וכו'. חייבים לשים לב ולא מיד להתייאש או לחשוב שאנחנו נמצאים במקום הלא נכון.

אפשר לנסות להיזכר בכוונה שהייתה לנו בהתחלה, או במטרה הסופית, ולזכור שגם אם הסמסטר הזה נורא משעמם ולא רלוונטי, או ששום דבר לא מתקדם בעבודה, כולם עוברים את זה, וזה חלק מהמשימה, גם אם לא חשבנו על זה בהתחלה.

הצלחות קטנות

אם דיברנו על המערכות במוח, שאנחנו מפנים תשומת לב לדברים שהם לא שגרתיים, נוכל לנצל את זה ולשבור את השגרה, כידוע.

נצטרך לבחון את המצב שלנו כרגע, למה אנחנו מרגישים שגרה? למה הבלוג פתאום לא דוחף אותנו? למה אנחנו כבר לא סופרים את ראיונות העבודה שאנחנו עוברים? אנחנו מבינים שהכל נהיה אותו דבר, ואנחנו כבר לא מייחסים לו תשומת לב.

ברגע הזה, ניקח את השגרה הזאת, את הדברים שחוזרים על עצמם, ונתמקד בהם, נהפוך אותם למשימות קטנות או אתגרים קטנים. לדוגמא, אפילו ששיעורי הבית נוראיים ומשעממים, נעשה אותם הכי טוב שאפשר כדי לשתף ולעזור לאחרים. בעצם, השיעורי בית הם לא עוד משימה שחוזרת על עצמה, אלא אתגר מחייב וקשה.

התקדמות

גם כשנדמה לנו שאנחנו לא זזים, אנחנו עדיין מתקדמים. אז אם הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים שקורה משהו, נוכל ליצור לעצמנו מדד שמראה לנו עד כמה התקדמנו.

הייתה לי תקופה בעבודה עם משימה מאוד שגרתית. הייתי צריך לעבור על כמות גדולה של בדיקות שלא רצות, ולהשמיש אותן או לפתוח עליהן באג. בעצם מדובר במשימה של כמה דקות- לנסות להריץ את הבדיקה, במקרה שהיא לא עובדת, להבין לרגע למה, ולתקן או לפתוח באג במקרה הצורך. אחרי כמה ימים של עבודה כזאת, מתחילים להרגיש רע.

יום אחד, ראש הצוות ביקש ממני לתת דו"ח על מה שעשיתי. הוא הראה לי דרך ליצור גרף במערכת, ופתאום וואו, עשיתי חתיכת עבודה! אז זיהיתי את האופציה, שמתי את הגרף בדף הבית שלי וניסיתי לאתגר את עצמי, באיזה מהירות אני מצליח להשלים את המשימות.

אז חוץ מתחושת הסיפוק וההרגשה שגם בשגרה יש התקדמות, הצלחתי ליצור לעצמי אתגר חדש, מה שהזכרנו בסעיף הקודם.

אז לסיכום

בפעם הבאה שאתם בראיון עבודה, ושואלים אתכם באיזה אתגר נתקלתם, או מה הכי מושך אתכם בעבודה, תזכרו מה אמרנו. כי כשתגידו שאתם מחפשים אתגרים, יגידו לכם שאכן יש אתגרים, אבל רוב הזמן יש שגרה, ועם זה אתם צריכים להתמודד.

כי תחשבו על זה. בתור מעסיק, לשמוע שאתם אוהבים אתגרים וריגושים זה נחמד, אבל מי שכבר נמצא בשוק כמה זמן, יודע שהאתגר הכי גדול הוא השגרה, והוא רוצה לדעת שהמועמד יכול להתמודד דווקא עם זה.